.png)
_edited_edited.jpg)
אלוהים הוא קצת יותר מהתנית שהדת יצרה
- ליאור סלוני - מאמן אישי
- 26 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
אלוהים הוא קצת יותר מהתבנית שהדת יצרה.
גדלנו על אלוהים שמתגמל או מעניש. על אלוהים שאוהב רק אם אתה מתפלל נכון, מתלבש נכון, מדבר לפי הספר. על אלוהים שאם תסטה מהדרך שאתה צריך ללכת בה, הוא יכעס.
אבל זה לא אלוהים. זה הפחד שלנו מהלא נודע. זה הניסיון שלנו למסגר את האינסוף, לתת גבול לדבר שאי אפשר באמת להגביל.
אנחנו חייבים לזכור שהחיים חוזרים על עצמם שוב ושוב רק כי אנחנו מנסים להבין אותם דרך הראש במקום דרך החוויה. לפעמים אין צורך לרדוף אחרי תשובות אלא להסכים להיות עם מה שיש. יש זמן הבשלה לכל דבר, וזאת חוקיות טבעית שאנחנו פשוט שכחנו ממנה. כמו שילד לא יוצא מהרחם לפני שהוא מוכן, או שעץ לא צומח באותו יום ששתלנו אותו, כך גם אנחנו לא יכולים לדחוף את עצמנו בכוח לצמוח לפני הזמן.
העולם שלימדו אותנו לחיות בו, עובד אחרת.
המטריקס מנסה לשכנע אותנו שאם לא נרוץ נפסיד, שאם לא נעשה לא נהיה, שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו בלי הפסקה. אנחנו מאבדים את הקשב הפנימי, את ההקשבה לקצב המדויק של הנשמה שלנו.
הבורא לא ברא את העולם מתוך לחץ. הוא לא פועל מפחד אלא מתוך רצון טהור, מתוך נוכחות מלאה. כל דבר מתרחש ברגע המדויק שלו, לא רגע לפני ולא רגע אחרי.
הדת והחברה ניסו ללמד אותנו איך לחיות דרך חוקים ודרך שכל,
אבל בדרך שכחנו את מהות האלוהות עצמה. שכחנו את הלב.
אלוהים הוא לא שכר ועונש, הוא לא מספר תפילות ביום ולא רשימת חוקים.
הוא לא אומר לך איך בדיוק להיות. הוא נמצא בחוויה עצמה. ברגע הזה שאנחנו נושמיםם ומרגישים.
אלוהים מתגלה בכל דבר שזז. גם כשזה כואב, גם כשזה לא ברור, גם כשזה לא מסתדר.
אבל אנחנו רגילים לפחד מהכאב. להיבהל ממנו, לרצות שייעלם ולנסות כמה שיותר מהר לפתור אותו.
אנחנו לא מבינים שהכאב הוא לא אויב.
הכאב הוא מראה.
הוא בא להזכיר לי איפה חסרה בי אהבה, איפה אני עדיין לא בשלמות עם עצמי, בחיבור ללב ולבריאה.
וכשאני בורח מהכאב, מאשים, מתנגד, אני מתרחק מעצמי, מהאלוהות שבתוכי.
וכשאני מנסה להתאים את עצמי למה שההורים רוצים, למה שהחברה מצפה, למה שהספר אומר שצריך, אני מאבד את הקול של הנשמה שלי. אני מאבד את הצבע של האור הייחודי שלי.
ואז, מתוך פחד, אני מנסה להיות משהו שאני לא כדי לזכות באהבה.ֿ
אבל אני לא צריך לזכות באהבה. אני כבר אהוב.
כולנו אהובים מעצם זה שאנחנו קיימים.
הבורא לא יצר אותנו כדי שנהיה רובוטים של חוקים. הוא יצר אותנו כדי שנחווה.
כדי שניפול ונתרומם, כדי שנחפש את האור שלנו גם בתוך החושך.
כי רק כשאני בוחר באור מרצון, מתוך חופש בחירה, אני משווה את צורתי אליו.
הבחירה הזאת היא המקום שבו אנחנו הופכים להיות שותפים בבריאה.
וזה בדיוק מה שחווינו יחד בסדנה האחרונה.
קילפנו את כל הסיפורים, את כל התבניות, את כל המסכות של מה צריך להיות, ונשארנו עם הדבר הכי אמיתי,
הניצוץ האלוקי שבנו.תודה לכל מי שבאה לפגוש את עצמה באמת, לשחרר, לנשום ולהיזכר באהבה שהיא.
הסדנה הבאה בקרוב. מלא אהבה ❤️
תגובות