ילד.ה פנימי.ת - מה זה אומר באמת?

הרבה אנשים נרתעים כששומעים את המושג ״ילד.ה פנימי.ת״.

זה נשמע להם טיפולִי מדי, מנותח מדי, רוחני מדי, אולי אפילו פולשני.

אבל האמת היא, שהם לא באמת נרתעים מהמושג. הם נרתעים מהמפגש עם עצמם.

כי מאחורי כל תגובה, פחד או הרגל שחוזר על עצמו, מסתתר ילד קטן.

ילד שפעם רצה שיראו אותו, שיבינו אותו, שיאהבו אותו בדיוק כמו שהוא, ופשוט לא קיבל את זה.

הילדה הפנימית היא לא רעיון רוחני מעורפל.

היא אוסף החלקים בתוכנו שנפגעו בילדות,

והמשיכו לנהל את חיינו מאחורי הקלעים גם כשגדלנו.

הילד שרצה לשיר והשתיקו אותו,

הילדה שרצתה לבכות ואמרו לה “נו, די, זה לא כזה נורא”.

הילד שרצה חיבוק אבל ההורה היה עסוק מדי.

הילדה שניסתה לדבר, אבל לא הקשיבו לה עד הסוף.

הילד שרצה להיות אותנטי, אבל למד שכדי להיות אהוב, צריך לרצות אחרים.

כל אחד מאיתנו מכילים בתוכם את הילדים האלו.

וכשאנחנו לא נותנים להם מקום, הם לא נעלמים.

הם פשוט מחפשים דרך אחרת להרגיש נראים.

הם מפעילים אותנו דרך הכעס, דרך הפחד, דרך האשמה, דרך ההתגוננות.

וכשאנחנו מדחיקים אותם, מנסים “לשמור על איזון”, להיראות חזקים,

אנחנו בעצם סוגרים את הלב שלנו, מאבדים את החיות.

כי כל התודעה שלנו נבנתה בילדות,

מהאהבה שקיבלנו או לא קיבלנו,

מהמילים שנאמרו ומהמילים שנשארו באוויר.

שם נוצרו כל התפיסות שלנו על אהבה, על ביטחון, על ערך עצמי.

החיים שלנו היום הם השתקפות ישירה של אותה תודעה שנצרבה אז.

בקבלה נאמר:

“ויברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.”

ולא מדובר רק בשמיים והארץ שבחוץ כמו שמלמדים בכיתה א׳.

מדובר בשמיים שבתוכנו, החלק הרוחני, האלוהי, הנשמתי.

ובארץ שבתוכנו, החלק האנושי, הנמוך, זה שעדיין רוצה, פוחד, כואב.

בכל התורה מסתתרים קודים שמבססים את הבריאה.

הרבה אנשים רוצים לגעת בשמיים,

אבל מדלגים על האדמה.

הם רוצים להתחבר לאור,

אבל לא מוכנים לפגוש את הצל.

הם רוצים לדבר עם הנשמה,

אבל שוכחים לדבר עם הילד הקטן שבפנים.

וכמו שהשמיים משתקפים במים,

כך גם הרוח משתקפת בנפש.

ככל שאני מסכים לפגוש את המקומות הנמוכים,

לחבק את הילד שכועס, שמתבייש, שמתאכזב,

כך אני נפתח יותר לאהבה, לשמחה, לשלווה אמיתית.

כי אי אפשר להרגיש שמחה בלי להסכים להרגיש עצב.

אי אפשר להרגיש אהבה בלי להסכים לפגוש את הפחד.

וכשאנחנו מדחיקים את קשת הרגשות שלנו,

אנחנו מאבדים את התנודות של החיים.

כמו מוניטור של לב, אם הקו ישר, זה סימן שאין חיים.

להיות בחיים זה לעלות ולרדת,

זה להרגיש, זה להתרגש, זה לפעמים להישבר.

וזה בדיוק מה שהילדה הפנימית באה להזכיר לנו,

שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים,

אנחנו רק צריכים להסכים להיות אמיתיים.

כשאני מחובר לילד הפנימי שלי,

אני לא רק מחובר לכאב שלי,

אני מחובר גם לאהבה, ליצירה, לסקרנות, לתמימות, לתשוקה,

לאנרגיית החיים שהופכת אותי לאדם חי.

ושם מתחיל הריפוי.

שם מתחילים לחיות באמת🤍

רשמי כל יום דבר אחד שעשית טוב היום , וחשבי מה זה אומר עלייך?

רוצה לשתף אותי? לחצי כאן והתחילי איתי שיחה בווצאפ

---

מתעניינת בתהליך אישי לריפוי חסמים המונעים זוגיות, ויצירת אהבה משמעותית פנימית?

לחצי כאן לבדיקת התאמה לתהליך ליצור אהבה משמעותית

---